תהליך היצירה עבורי הוא חוויה של אחדות.

 כשאני מציירת הוויה ועשייה הם אחד. האנרגיה שעוברת דרכי, תנועת הגוף, המברשת, הצבעים, הקנווס או הניר, הכל אחד. אין תהליך מודע של חשיבה, אין תכנון ואין ידיעה איך ולאן הציור יתפתח. מה שמקבל ביטוי הוא השינוי הפנימי הבלתי פוסק שנחווה עמוק בגוף מתחת לרובד של מילים ודימויים. הוא אוניברסאלי במהותו ועשוי לעורר תחושת זיהוי בצופה ולעורר בו/ בה תגובה ריגשית עמוקה.

המברשת נעה עם הגוף כהמשך ישיר של מה שמתחולל בתוכי (אמנות זן מופשטת). זו שפה של משיכות מכחול, צבע נוזלי ושכבות של שקיפויות. הרקע הלבן החשוף הוא האוויר והמרחב בו הציור נושם.

האנרגיה עשויה לנוע מציור לציור עד שהיא מגיעה למיצוי, לביטוי מלא. ציור מגיע לשלמותו כאשר נוצרת בו תחושה של הומאוסטאזיס, כאשר ניגודים נפגשים והתנועה הפנימית מומשה במלואה וחוזרת לשקוט.